היתר עיסקא

הלוואות לעסקים | הלוואות חוץ בנקאיות

התורה אוסרת על יהודי להלוות או ללוות כספים בריבית מיהודי אחר. וכך אומר המקרא בעניין זה ( ויקרא כה,לה-לז):

" וכי ימוך אחיך ומטה ידו עימך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח ממנו נשך ותרבית,ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך".

כבר בימי התלמוד הוכר סוג של "מוסד" כלכלי שהותר בדין למרות דמיונו להלוואה בריבית והוא נקרא "עיסקא".

ב"עיסקא" יש שני שותפים: ה"נותן" ו"המתעסק", המכונה גם "מקבל".

ה"נותן"-המלווה הוא בעל הממון, ו"המתעסק" הוא "בעל המקצוע". כלומר יש כאן מעין שותפות בין בעל ההון לבין מי שמשקיע את הכסף. המלווה נותן למתעסק ממון כדי שיתעסק בו בעיסקה כלשהיא בה שניהם עתידים להרוויח. המלווה מרוויח משום שהוא אינו רוצה או אינו יכול לנצל את כספו בעצמו, והלווה מרוויח משום שהוא יכול לעבוד ולהרוויח גם כשאין לו כספים משלו.

בהסכם נקבע שהכסף ניתן לא כהלוואה בריבית בין אחד לשני, אלא רואים את הנותן כאילו הוא נותן את מחצית הסכום כפקדון על מנת שהמקבל ישקיע אותו (לא כהלוואה), והמחצית השניה ניתנת כהלוואה ללא ריבית או רווחים.

מתן סכום כסף בצורה זו (חצי מלווה וחצי פקדון)-הוא הנקרא בלשון חז"ל ובהסכם הנ"ל-"עיסקא".

חוזים שונים של "היתר עיסקא" היו קיימים בצורות שונות כבר בימי התלמוד. השם "היתר עיסקא" נקבע בתקנה שהתקין ועד ארבע הארצות בפולין (1607) ע"מ להסדיר נושא מתן כספים בין יהודים.

התוצאה של ה"עיסקא" היא שלגבי חלק הפקדון, אם המקבל "יפסיד" את הכסף בהשקעה, ההפסד מוטל על המשקיע נותן הכסף. וכן להיפך אם יהיו רווחים מחלק הפקדון, הרווחים כולם שייכים למשקיע ולא למקבל.בחלק ההלוואה, אין משמעות לרווחים וההפסדים של הלווה. כיוון שכל הכסף ניתן לאותם מטרות, בסך הכל הרווחים או ההפסדים אמורים להתחלק שווה בשווה.

כשבא המקבל להחזיר את הכסף לנותן הוא אמור להשבע -שבועה חמורה כפי שידרוש הנותן-שלא הרוויח יותר ממה שהצהיר עליו.

ב"היתר עיסקא" נקבע כי המקבל יוכל לפדות את השבועה, בכך שישלם סכום מסויים שנקבע מראש. סכום זה בא במקום הרווח של הנותן, אלא שהוא אינו תשלום על המתנת המעות בידי המקבל, אלא כחלופה לחובתו להשבע, ולכן אין הוא נחשב ריבית. בדרך כלל אנשים לא ירצו להשבע שבועה חמורה בכל פעם שכן יש איסור חמור להשבע אפילו על דבר אמת.

חשוב להדגיש כי הסכם "שטר עיסקא" תקף רק כאשר הכספים אכן מיועדים לעסקה אמיתית שמניבה רווחים. ההסכם אינו תקף אם המקבל משתמש בכספים שלא לצורך עסקיו כמו קניית מוצרי מותרות וכו'.